<h1>סמ"ג עשין סימן קמ"א</h1>
<h2>דף טו.</h2>
בשיעור העומר שאמרנו נחלקו במסכת עדיות (פ"א מ"ב) ומביאה במסכת שבת פרק קמא (ט"ו א' ותד"ה שמאי) שמאי אומר מקב לחלה והלל אומר מקביים לחלה וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייבת בחלה שהם שישה רבעים קמח משהגדילו המדות אמרו חמשת רבעים קמח חייבים בחלה. ומפרש מחלוקתם בירושלמי בזה המקרא (שמות ט"ז ל"ו) והעומר עשירית האיפה הוא, והאיפה שלש סאים והסאה שישה קבים נמצאת האיפה י"ח קבים נמצא העישור מלבר קביים כדברי ב"ה שיעור שתי סעודות, ושמאי תפס שיעורו לסעודה אחת, וחכמים תפסו שיעורם לעישור מלגיו שהרי כשנכנסו לירושלים שהוסיפו על המדות נכנסו שישה קבין בחמישה נמצאת האיפה חמישה עשר קבין ועישור מלגיו קב וחצי, ומשנכנסו לציפורי הוסיפו על המדות ונכנסו קב וחצי שהם שישה רבעים בחמישה רבעים, והלכה כחכמים.
